המאבק התקשורתי הגדול ביותר של השנים האחרונות הוא האם אנטנות סלולריות יוצרות קרינה, גם אנחנו החלטנו לקחת בו חלק
רוב האנשים סבורים כי ככל שאנחנו קרובים אל אנטנות סלולאריות, כך קיימת רמת סיכון גבוהה יותר לחשיפה לקרינה שלהם. אולם ההיפך הוא הנכון- ברגע שהאנטנות נמצאות במרחק רב יותר, כך הן גורמות למכשירים הניידים שלנו לעבוד קשה יותר, ואף לפלוט יותר קרינה.
כידוע, קרינה סלולארית היא קרינה אלקטרומגנטית בתחום תדרי הרדיו. כל המכשירים בתקשורת הסלולארית עובדים בטווח תדירויות לא מיינן לעומת מכשירי רנטגן ועוד מכשירים שמייצרים קרינה מייננת. הטלפונים הניידים מבצעים שידור לאנטנות הבסיס, שכן הן קולטות אותו ומעבירות לאנטנה שאחריה.
כל אנטנה שכזאת היא תא שידור סלולארי. בקשר לכמות התאים, הרי שהדבר משתנה בהתאם לסוג האזור: באזור עירוני תהיה צפיפות גדולה יותר של תאים, בעוד שבשטחים פתוחים המרחק בין תאי השידור עשוי להגיע לעשרות קילומטרים.
כמו כן, רשת תקשורת סלולארית הינה מערכת תקשורת שפועלת בעזרת גלי רדיו. בתקשורת הסלולארית יש צורך בלהבטיח שתהיה אנטנה במרחק קליטה ממכשיר הטלפון.
מבחינה כללית, על מנת לקבל הספק שידור באופן מקסימאלי, אז מרחק הבטיחות של האנטנה הסלולארית אמור להיות בסביבות השישה מטרים מאנטנה באלומה הראשית.
בנוסף לכך, השידור מהאנטנות הינו אופקי, בזמן שיש הטיה קלה בכיוון מטה. הדבר הנ"ל מוביל לכך שדיירי הדירות שעל הגג שלהם מותקן מוקד שידור, נחשפים באופן מינימאלי יותר.
ברגע שמציבים משדרים קטנים בעלי הספק נמוך בתוך אזורים מרכזיים באוכלוסייה, הרי שהדבר גורם לכיסוי יעיל ואפקטיבי של קליטה טובה בכל מקום.
מה עושים עם הנתונים האלה?
סביר להניח שאף אחד מהאנשים ברחבי הארץ ובעולם לא מתכוונים להפסיק להשתמש בטלפונים הניידים, ולכן מומלץ לצופף את הפריסה של אנטנות סלולאריות יחד עם הנמכת עוצמת השידור שלהן. כתוצאה מכך, הנזק משימוש במכשירים סלולאריים יהיה מינימאלי יותר.
ברגע שיש פריסה צפופה, הדבר גורם לכך שהמכשירים הניידים ואתרי שידור יצטרכו להפעיל את שריריהם באופן מופחת על מנת ליצור קשר ביניהם.
ברגע שיש יותר אתרי שידור, כך העוצמה של השידור הכללית יורדת הן מאתרי השידור עצמם והן מהטלפונים. בסופו של דבר, ניתן לראות כי
אנטנות סלולאריות אינן מזיקות יותר מאשר בשימוש במכשיר סלולארי.